החלטה בתיק ת"צ 18453-10-11

    לפניי בקשת המשיבות למחוק את כתב התשובה לתשובתן לבקשה לאישור התובענה כתובענה ייצוגית.

בתקנות הדואר (תשלומים בעד שירותי החברה לפי סעיף 37(א) ו-(ג) לחוק), התשס"ח-2007 (להלן: תקנות הדואר) נקבעו מחירים לשירותים שונים שהמשיבות מספקות. בבקשת האישור טענה המבקשת כי המבקש לברר בסניפי הדואר אם נרשם משכון על כלי רכב נדרש לשלם מחיר גבוה שבעתיים מזה שנקבע בתקנות ל,,הזמנת מסר ממאגר מידע''. להשקפתה, המשיבות הן מונופולין והן מנצלות מעמדן זה כדי לגבות עמלה מופקעת על השירות. לטענת המשיבות, בתשובתה לתשובה לבקשת האישור הוסיפה המבקשת עילות תביעה והעלתה טענות חדשות שאין להן ולא כלום עם טענותיה המקוריות. נוסף לכך קבלו המשיבות על ראיות שצורפו לתשובה לתשובה, שלדעתן בשקידה ראויה היה ניתן לצרפן כבר לבקשת האישור. כל אלה, לשיטת המשיבות, מקנות למבקשת יתרון לא-הוגן, באשר היא מונעת מהן אפשרות להתגונן כדבעי.

אדון תחילה בטענות אשר נטען כי השמעתן מרחיבה את החזית הרחבה אסורה:

א)         טענת ההגנה העיקרית היא כי השירות שעליו התובענה סבה אינו ,,הזמנת מסר ממאגר מידע''. טעם אחד לכך, אליבא דמשיבות, הוא שמונח זה הופיע בתקנות הדואר עוד בטרם החלו לספק את השירות. סיבה נוספת היא שהשירות רחב יותר מהזמנת מסר סתם. בין היתר, המשיבות גורסות, הוא כולל ייעוץ ללקוח (ראו, למשל, סעיף 67 לתשובה לבקשת האישור). אם כך הדבר, השיבה המבקשת בתשובה לתשובה, המשיבות עוברות על סעיף 20(4) לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961, אשר אוסר על מי שאינו עורך-דין לעשות פעולה כזאת. הואיל והמבקשת סבורה כי השירות מתמצה בפעולה פשוטה ולא הייתה צריכה לצפות כי המשיבות תטענה שהוא כרוך גם בפעולות כגון דא, אין לראות בתשובתה בסוגיה זו ניסיון להרחיב את החזית הרחבה אסורה.